על הוראת התנ"ך, קרן נויבך, ולמידה משמעותית באמת

בתכניתה של קרן נויבך הבוקר דובר על כך שלתלמידי כיתת הצטיינות בכיתה ח' בבית ספר ברחובות נאמר שהם לא ילמדו השנה תנ"ך וספרות ובמקום זה יקבל תגבור במקצועות המתמטיקה והמדעים. זאת בשל הסיכוי שייבחנו השנה במבחן ה-TIMMS הבילאומי. קרן נויבך טענה, בעקבות שיחה עם אם של תלמידה בבית הספר שלדעתה לא יתכן שבמשך שנה שלמה לא יפתחו התלמידים תנ"ך ולא יזכו ללמוד ספרות ולספוג את הערכים ההומניסטיים שלימוד כזה מביא בעקבותיו. תגבור השעות במדעים קשור בדרך כלשהי לתכנית "למידה משמעותית" של משרד החינוך, והאם ציינה באירוניה שבתה אכן תזכה ללמידה משמעותית: בגיאוגרפיה.

לאחר מכן ראיינה קרן נויבך את דוקטור צבי צמרת שסיפר על שיחה עם יהורם גאון בו הביע האחרון זעזוע מכך שתלמידים שפגש לא הכירו את הביטוי המקראי "הצבי ישראל על במותיך חלל". דוקטור צמרת הצביע על כך שהיום בבתי הספר מלמדים מקצועות ההומניסטיים שעתיים בשבוע בלבד. הדבר מחייב את המורים המלמדים מקצועות אלו ללמד כיתות רבות כדי להגיע למשרה מלאה. זאת בניגוד למורים למתמטיקה ואנגלית המלמדים ארבע או חמש שעות שבועיות ולכן יכולים להתרכז במספר מצומם יותר של כיתות, להכיר טוב יותר את התלמידים, ולהתרכז באיכות ההוראה במקום בלוגיסטיקה של ריבוי כיתות. ד"ר צמרת מוחה על הרמה וההיקף הנמוכים של הלימודים ההומניסטיים ההופכים את "עם הספר" ל"עם הארץ".

ד"ר צבי צמרת

ההנחה המובלעת בדברי האם, ד"ר צמרת, וקרן נויבך היא כפולה. מצד אחד ברור שהם סבורים שיש ללמוד כל מקצוע במשך כל שנה משנות הלימודים. רק כך מוסבר הזעזוע מכך שתלמיד "לא יפתח תנ"ך במשך שנה שלמה". מצד שני הם סבורים שיש ללמוד כל מקצוע במשך שעות שבועיות מרובות, מאחר שהלוגיסטיקה של שעות מועטות מזיקה לאיכות ההוראה. ברור שבמסגרת מערכת החינוך במבנה הנוכחי שלה אי אפשר ליהנות משני העולמות. מספר השעות השבועיות של התלמידים לא מאפשר ללמוד מספר רב של מקצועות במשך שעות רבות בשבוע. הורדת מספר שעות ההוראה באנגלית או במתמטיקה אינם עומדים על הפרק, וברור שתלמידנו לא סובלים מיתר חשיפה במדעים.  כיצד, אפשר, אם כן, לצפות שמקצועות כמו תנ"ך וספרות יילמדו במשך שתיים עשרה שנות לימוד באינטנסיביות גבוהה? ומה על מקצועות נוספים כהיסטוריה ואזרחות?

ונקודה נוספת: האם פיזור שעות התנ"ך על כל שתים עשרה שנות ההוראה בבית הספר אכן הופכך תלמידים ליודעי תנ"ך? האם תכנית הלימודים מחייבת את התלמידים "לפתוח תנ"ך"? האם אין התכנית מסתפקת בחוברות המנגישות את ה"חומר" בצורה ידידותית יותר? בפרק הראשון של "למידה משמעותית באמת" כתבתי: "תשאלו את הסופר מאיר שלו מה דעתו על הקשר של הישראלי המצוי עם התנ"ך". במפגש עם מרצים במכללה לחינוך יהודי בארצות הברית בסביבות שנת 2006 שמעתי את מאיר שלו מקונן על חוסר הקשר של צעירי ישראל עם התנ"ך, קשר שהוא התחנך עליו כחלק מהאתוס הציוני של ימי ראשית המדינה. מפגש זה חידד בי את ההבנה שמספר שעות הלימוד והתפרוסת שלהם לאורך כל שנות החינוך איננו ממין העניין: הבנתי שהבקיאות בתנ"ך איננה קשורה במספר שעות לימוד פסיבי על ספסלי בית הספר. לא דבר קטן הוא שתלמידי בתי הספר הממלכתיים לומדים כל שנה שעתיים תנ"ך מכיתה א' עד י"ב. אבל הבקיאות בתנ"ך ואהבת התנ"ך נולדים תוך כדי השימוש בו ולא  תוך למידה פאסיבית. אני בקיאה בתנ"ך כי אני שייכת לחברה שמפגישה אותי על בסיס שנתי עם כל התורה וחלקים ניכרים של ספרי הנביאים; שמפגישה אותי עם מזמורי תהילים על בסיס יומיומי; שמעודדת אותי להגיע לשיעורי פרשת-שבוע ומדרש למיניהם; שמאתגרת אותי למצוא דרך לדון עם ילדי על התנ"ך בארוחות שבת. מאיר שלו לא חוה כך את התנ"ך אך מכיוון שהוא צמח בחברה שהתנ"ך נחשב בה כערך מרכזי, ואשר יצרה הקשר לשימוש בתנ"ך, הוא הפך לבקי בתנ"ך ולאוהבו.

 

במסגרת החזון החינוכי שאני מציעה מעל דפי הבלוג שלי, תלמידים לא ילמדו תנ"ך כל שנה. הם יגיעו למרכז הלמידה שבו לומדים תנ"ך לפי תכנית רב שנתית במסגרת העירונית. אבל כשהם יגיעו למרכז זה הם לא ילמדו תנ"ך רק באופן פסיבי. במשך שבועות מספר הלימודים שלהם יהיו קשורים לתנ"ך בלבד אך יתחלקו בין התנסויות ושיטות לימוד שונות. במסגרת יום הלימודים המגוון הם יקראו מתוך התנ"ך ויידרשו להוכיח את ידיעתם בתוכנו. אבל במשך ימי הלימודים שלהם הם יעשו שימוש נוסף ומגוון בתנ"ך. הם יטיילו בארץ עם התנ"ך; הם יערכו עבודות חקר הקשורות בתנ"ך – טבע בתנ"ך, גיאוגרפיה בתנ"ך, לשון התנ"ך, שמות עבריים תנכיים, מוסר בתנ"ך, דפוסיהתנ"ך, ועוד ועוד. התלמידים יכירו את דרכי הפירוש השונות של התנ"ך – המדרש, פרשנות ימי הביניים, הפרשנות המודרנית, המחקר המודרני, הפרשנות של שאול טשרנחובסקי, נעמי שמר ומאיר שלו; הם ילמדו להכיר גם את האופן שבו דתות אחרות פירשו את התנ"ך וניכסו אותו לעצמם; הם יחקרו כיצד הציונות הפכה את התנ"ך לערך מרכזי. הם יכירו את היצירות האמנותיות הקשורות לתנ"ך ובעצמם יתנסו ביצירה כזאת. והרשימה עוד ארוכה.

וכשהמדינה כולה, בשבועיים שבין סוף ניסן ותחילת אייר, תהיה עסוקה בהנצחת השואה והתקומה, הזיכרון והחזון, לא ישבו צעירי בית ישראל ללמוד מתמטיקה ואנגלית. וגם לא גיאוגרפיה. מערכת הארגון העירונית האחראית על "מעגל השנה" תפעיל אותם. וכך ינהלו הצעירים, בהנחיית בעלי מקצוע, חובבי תנ"ך כמאיר שלו ויהורם גאון, ואנשי הליווי האישי, – טכסים, טיולים, אירועים בבמות, וטיפוח אתרי הנצחה. וכך הם יוכלו, בין היתר, לשוטט בעצמם בספר התנ"ך ולבחור בעשרת הפסוקים האחרונים של פרק א' בשמואל ב'. הם יוכלו לקרוא פסוקים אלו בקול, או לשיר אותם; הם יוכלו אם יבחרו להמחיז או להסריט אותם, או להכריז על תחרות באנרים. הם יוכלו אם ירצו לארגן צעדה או מרתון בשבילי הגלבוע; הם יוכלו לקרוא ביחד את ספרה של יוכי ברנדס "מלכים ג'" וללמוד על מה שמסתתר מאחורי כתיבה היסטורית מגמתית. הם יוכלו לעשות את כל אלה, וכך לעולם לא תעבור שנה מבלי שצעירי ישראל יפתחו את ספר התנ"ך.