למידה משמעותית באמת: חזון בשבעה פרקים למערכת חינוך אלטרנטיבית. פרק חמישי

בפרק זה אני מתחילה בפרישת הרעיון לשינוי מבנה החינוך בבתי הספר התיכוניים. חזון זה מתרכז בגיל בית הספר התיכון בשל הצורך לבחון את אפשרותו בחטיבת הגיל המיטבית, אולם אין בכך כדי לשלול את יישומו החלקי או המלא בגילאים צעירים יותר. נושא היישום והתקצוב של חזון זה הוא כמובן משוכה בפני עצמה, ואני נוגעת בו בקצה המזלג. אולם מעצם ההצהרה שבחזון עסקינן, אני פוטרת את עצמי מהפקת מפרט טכני יסודי ומודל פיננסי ישים.

חזון נערה קטן

בפרקים המקדימים הצבעתי על מספר כשלים במערכת החינוך כפי שהיא מתנהלת היום ברוב ארצות העולם. יש לזכור כי מערכת החינוך היא אחת מהמסגרות המוסדיות הבסיסיות ביותר שהמדינה הדמוקרטית המודרנית רואה חובה לעצמה לספק לאזרחיה כדי להבטיח את עתידה. לא ייתכן כי מערכת חינוך שעקרונותיה והמבנה שלה נולדו כדי לספק את הצרכים של המדינה התעשייתית בת המאה ה-18 וה-19, תמשיך ותעצב את חינוכם של ילדינו גם היום. מערכת חינוך זו שירתה חברה שבה סגנון החיים הדמוקרטי עוד היה בחיתוליו, רעיונות השוויון והחופש היו בעיקר פריבילגיה של שכבת עילית מצומצמת, והחינוך לאור האמונות של בעלי הכוח בחברה היה נורמה מובנת מאליה. קולמוסים רבים נשברו בנושא החינוך בחברה הפוסט מודרנית, ולא כאן המקום לתאר את השינוי הרדיקאלי שעבר על החברה המערבית שבה אמורים צעירנו לתפקד בעתיד. הכשלים שהצבעתי עליהם בפרקים הקודמים נובעים ממתח שנוצר כאשר מנסים לכפות אחידות במקום שהמאפיין המרכזי שבו הוא מגוון ושונות. האתוס המרכזי המניע את החברה שלנו הוא החופש של היחיד, ומעצם טבען כופות מערכות החינוך שאנו מכירים היום אחידות קבוצתית.  מתח זה עובר כחוט השני בין כל התחומים שכתבתי עליהם בפרקים הקודמים ונמצא שמערכת החינוך מדכאת את כל מה שהיא מתיימרת לטפח:

  1. החלוקה הגילאית במערכת היא שרירותית ואיננה משקפת כראוי את שלבי ההתפתחות הרגשית והאינטלקטואלית השונים של התלמידים.
  2. ישנו חוסר ההתאמה בין השלב ההתפתחותי הפיזיולוגי והמנטאלי של התלמידים לבין היצע הפעילויות שמערכת החינוך פורשת בפני התלמידים.
  3. ישנו חוסר התאמה בין הציפיות של המדינה מאזרחיה העתידיים לבין  התכנים הערכיים הנרכשים במערכת החינוך בפועל.

נקודה אחרונה זו באה לידי ביטוי בשלושה ממדים קריטיים לחיי האדם הבוגר.

א. הממד האישי. ממד זה מתייחס לחוסן האישי המתבטא ביכולת לנהל חיים שיש בהם משמעות במישור    הרוחני, סיפוק במישור הרגשי, ויכולת להתפתח ולהתקדם במערכות היחסים עם הזולת.
ב. הממד החברתי-מוסרי. ממד זה משקף את מערכת הערכים שמצופה מאדם מבוגר ליישם בהיותו חבר בקהילה אזרחית וחברתית בעולמנו.
ג.  הממד התעסוקתי העתידי. ממד זה מתייחס להכשרה ולהכוונה לרכישת עיסוק מקצועי.

חזון גבר

בהתחשב בכשלים שהצבעתי עליהם, אני מציעה מבנה חדש של מערכת חינוכית הפונה אל כל אחד מהממדים בחיים האנושיים שיש להתייחס אליהם. כל יחידה ארגונית במערכת החינוכית שאני מציעה איננה בית-ספרית אלא עירונית. כלומר היחידה הארגונית החשובה ביותר היא העיר או, במקרה של ערים או יישובים קטנים מדי, אגד של ערים, אשר בתוכו מתנהל החינוך של בני הנוער בגיל התיכון.

כדי לענות לצרכים של הממד האישי המערכת שאני מציעה כאן מחלקת את התלמידים לקבוצות של 12 בני נוער המלווים על ידי בוגר. הקבוצות מחולקות על פי מגוון של קריטריונים וצרכים, והן יכולות להיות נפרדות או מעורבות מבחינה מגדרית ומגזרית, ואחידות או מעורבות מבחינת תחומי העניין של התלמידים, כישוריהם, ורמת הלמידה שלהם. ההורים הם אלה הקובעים לאיזה סוג של קבוצה ישתייכו ילדיהם. תפקידו של המלווה הבוגר הוא לנהל את יום הלימודים של בני הקבוצה, ולדאוג לרווחתם הפיזית והמנטאלית במהלך יום הלימודים. המלווה הבוגר מותאם לאופי הקבוצה שהוא מלווה, ומקבל הכשרה לתפקידו על ידי השתלמויות בתחום החינוך והפסיכולוגיה. אחת הציפיות החשובות מהמלווה היא לנהל את מערכת היחסים בין חברי הקבוצה ולהציב ביסוד ההתנהלות הקבוצתית ערכים חברתיים ומוסריים כמו צדק, יושר, כבוד הדדי, ויחס לאחר.

אך גם המערכת בכללה לא יכולה להתנער מהחינוך לערכיות. כדי לענות לצרכים של הממד החברתי-מוסרי תחלק היחידה הארגונית העירונית את שנת הלימודים לתקופות על פי מעגל השנה התרבותי (הדת קשורה לעניין זה כמובן) והאזרחי. תקופות או ימים במשך השנה יוקדשו לפעילות בתחומים הערכיים, התרבותיים והאזרחיים הרלוונטיים, ולא יילקחו בחשבון כחלק מהזמן המוקדש ללימודים. לדוגמא, בתקופות חגים יעסקו התלמידים בפעילויות המתבקשות מהתרבות הסובבת חגים אלה; בשנת בחירות יעסקו בני הנוער בעבודות הקשורות לבחירות במשך מספר ימים סביב המועד בלוח השנה; בימי הזיכרון השונים יהיו בני הנוער מעורבים בבחירת התכנים ובניהול טקסי הזיכרון. על פי החזון שאני מציעה חדשי הקיץ לא ייחשבו לתקופה שבה המדינה ומערכת החינוך מתנערות מאחריות לתעסוקת בני הנוער. חדשי הקיץ ייחשבו לתקופה שבה סוג הפעילות המוצע על ידי המדינה מתאים יותר לקיץ, דוגמת ספורט וטיולים. חופשה הרבה יותר מצומצמת תיתן לבני הנוער את המענה לצורך של בני-אדם באשר הם למנוחה גמורה, לחופש מכל מסגרת, ולבילוי זמן בחיק המשפחה.

כדי לענות לצרכים של הממד התעסוקתי העתידי יפתחו הרשויות החינוכיות העירוניות מרכזי מקצוע והכשרה. מרכזים אלה יכולים להתמקם במבני בתי הספר הקיימים היום. התלמידים יגיעו למרכזים בהכוונת מלוויהם הבוגרים ובפיקוחם ויקבלו הכשרות ממוקדות, מקצועיות, ופעילות בתחומים שהחברה מחשיבה. תחומים אלה כוללים אך אינם מצומצמים לתחומים העיוניים המוכרים היום. הלמידה תכלול גם התנסות באומנויות ותחומי ארגון וחיים פונקציונאליים של החברה האזרחית: מערכת בריאות; מוסדות עזרה וסעד למוחלשים בחברה; מערכות שלטוניות כמשרדי הממשלה השונים והכנסת; מוסדות תרבות כספריות, תיאטראות, ומוזיאונים; מערכות תפעול עירוניות כניקיון, תחבורה, וגינון; ומערכות הקשורות לחיי הכלכלה כבנקאות, חקלאות, תעשייה ומסחר. התלמידים ייחשפו לתחומים שונים אלה במרכזי הלמידה לתקופות של כשלושה חודשים, ויקבלו הכשרה הכוללת לימוד תיאורטי, עיסוק חווייתי והכשרה מעשית.

בפרקים הבאים אפרט ואתן דוגמאות למרכיביו השונים של החזון המוצע לעיל, ואשתדל לתת את הדעת על אחדים מהאתגרים העומדים בפני יישומו של רעיון זה.

 

אודות חנה השקס

יועצת פילוסופית, מורה, וחושבת המון
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s